את מי מהסטנדאפיסיטים הבאים הייתם רוצים לראות בנהריה?
שחר חסון
נדב אבקסיס
שלום אסייג
רגע אחד לפני
דרוג:
דת ומסורת |
כתב נהריה ברשת |
18/4/2011
טור מרגש על האווירה המיוחדת לקראת החג
ברגע שלפני, מחלחלת בי תחושת התרגשות, תחושת התחדשות.
חלקיקי אויר חמימים ונעימים מנשבים בפניי, מזיזים את שערי, כטיפות טל צחיחות של יורה ראשון.
מדוע אווירת החג לבושה אופי של התחלה חדשה, ברכות, תקווה לעתיד טוב יותר?
מדוע ריבים נשכחים ומחלוקות, בדרכן להיסלח?
ומדוע, ביום החג, לפתע מתפרץ לו רגע קט, ענק במשמעותו, בו צפים ועולים בי געגועי ילדותי, בייחוד, לאחד שהיה שלי, ואיננו?
מחייכת בתוכי חיוך ביישני, כילדה תמימה שמתגעגעת, ילדה קצרת רוח שממתינה לצלחת שעוברת מעל ראשינו בברכת יצאנו ממצרים, נזכרת בצהלותיי 'במשחק המכור' של מציאת האפיקומן, נזכרת בבדיחות ובכינויי השמות לאחד התם והרשע, נזכרת בקולות רמים של שירת הציפור בערב החג.
מדמיינת את השולחן בבית סבתא שלבש בגדי חג עם פמוטים שקושטו בארמונות נייר קרפ, וכמובן את רבי המשתתפים שלא פספסו אף חג למראה העושר והאושר שהציף אותנו מכל עבר.
וכעת, עדיין מתרגשת מהרגע שלפני, גם אחרי שלושה עשורים, שלושה ילדים ואהוב.
מנסה לשחזר לתינוקות שלי, במילים, בהצגות, בסיפורים והרגשות מדוע כשמגיע החג, אני לובשת על גופי ופניי את אותה שמלה לבנה חגיגית, השמלה של חנה'לה, הצחה, הנקייה, הטהורה והנוצצת. אותה שמלה, אך ללא לכלוכי הפחם השחור. ברגע הזה, הכתמים מעולם לא היו שם.
אז ברכתי היא לכל הילדות בנשמתן, שמתמלאות התרגשות מלבלובי החג, מי יודע לאן המחר יוביל אותנו? בואו נבחר להתרכז בהתרגשות היום, בואו נשאר שם, במקום הבטוח לעוד רגע קט, נתפנק לנו בזכרונות מנשקים, צבועים בצבע אודם אדום על הלחיים.