את מי מהסטנדאפיסיטים הבאים הייתם רוצים לראות בנהריה?
שחר חסון
נדב אבקסיס
שלום אסייג
ידידים לרפואה
דרוג:
מגזין |
טל קורן - נהריה ברשת |
6/1/2011
מי שקרא את את דו"ח משרד הבריאות שחשף את מפת תוחלת החיים במדינה, מבין שיש בעיה קשה בפריפריה. חשבתם שאם תגורו במצפה או מושב יוקרתי בצפון בהכרח תזכו לאיכות חיים? לא בטוח.
לא היה לי נעים כל כך לשאול רופאים האם אנחנו כאן בנהריה מראש מופלים לרעה בכל מה שקשור בשירותי הבריאות, אבל מסתבר שהמשפט העממי המפורסם "לא נעים מת מזמן" מתאים לסיטואציה, משום שאנשים אכן מתים כאן יותר מבמרכז, אולי מוקדם ממה שצריך מפני שהציוד המשוכלל, התקציבים השמנים, החידושים הרפואיים, זורמים לאותו המקום, אי שם באמצע, מה שמאלץ אותנו לשאול שאלות קשות ולמצוא פתרונות יצירתיים.
מנכ"ל עמותת הידידים של בית החולים, אמיר ירחי מסכים עם הקביעה שיש אפליה. "הגורם הרפואי הוא לא בהכרח הגורם המרכזי בפערי תוחלת החיים אבל בהחלט יש אפליה ולעיתים היא גובה מחיר מאותם חולים שלא מקבלים את מה שמגיע להם באזורי הצפון והדרום".
אז למה מספיק תקציב משרד הבריאות? לדברי אמיר הוא מספיק בכדי לפתוח את שערי בית החולים לקהל, לתת משכורות אבל לא מעבר. מחקר, ציוד, חדשנות, מתקנים חדשים ומבנים, בשביל אלו צריכים עזרה מתורמים. עמותת ידידי בית החולים לגליל המערבי נוסדה לפני כשלושים שנה במטרה לסייע לבית החולים לגליל המערבי - נהריה לקדם את שירותי הרפואה לתושבי האזור.
העמותה מסייעת לבית החולים באמצעות גיוס משאבים והציבור בגליל המערבי לסיוע ותמיכה בבית החולים. כיום מונה העמותה כ-054 חברים והיא אחת הגדולות מסוגה בארץ, כשהחברים הם בני כל הדתות, המגזרים והישובים בגליל המערבי. מאז הקמתה מחדש בשנת 4891 ע"י מר יוסף מוז, פעלה העמותה בשיתוף הנהלת בית החולים לגליל המערבי בנהריה בהקמת פרויקטים רבים ביניהם: הקמת בניין החנייה, הקמת מכון הלב אשר הורחב ושופץ באמצעות תרומת משפחת שטראוס, מתחם הכניסה לבית החולים, המרכז לטיפול בילד ונרפולוגיה, הקמת מרפאות חוץ ועוד פרויקטים וציוד רפואי רב שנרכשו בעשרות מיליוני שקלים שגייסה העמותה לאורך השנים.
יוסף שיחגוג בקרוב 09, מתייצב במרץ מדי בוקר לעבודה בבית החולים, בה הוא רואה שליחות ועושה כל שביכולתו על מנת לגייס תורמים חדשים ולסייע בשיפור המבנים והציוד לחולים.
מנכ"ל העמותה, אמיר ירחי, בעל תואר שני בתקשורת מאוניברסיטת חיפה וניסיון רב בעבודה עם התקשורת כעיתונאי, כמו-כן שימש כדובר בסוכנות היהודית. בשלוש השנים האחרונות שהה בשליחות מטעם הסוכנות בקהילה היהודית בסינסינטי, אוהיו, שם צבר ניסיון רב בעבודה מול תורמים בעולם היהודי. לבקשת הנהלת העמותה העביר את מקום מגוריו ואת משפחתו למושב בן עמי ונענה לאתגר שהוטל עליו.
התורמת הגדולה ביותר לעמותה (ובעצם לבית החולים) ונשיאת הכבוד שלה, היא הגברת רעיה שטראוס הפועלת רבות לסייע בקידום פרויקטים וגיוס תרומות נוספות. בחודש יוני אירחה הגב' שטראוס בביתה ערב הוקרה לבית החולים, בהשתתפות למעלה ממאה ממנהיגי האזור.
יו"ר העמותה הוא יצחק בלונדר, איש עסקים מנהריה. בשנתיים האחרונות כיהן בלונדר בהתנדבות כמנכ"ל העמותה והצליח להגיע להישגים רבים המתבטאים בין השאר בגידול משמעותי במספר החברים וכן בגידול בהכנסות העמותה מגיוס תרומות, בנוסף כוללת ההנהלת העמותה כחמישה עשר איש, ביניהם רופאים, רואי חשבון, אנשי עסקים ואחרים. העמותה פועלת בפיקוח רואה חשבון וליווי יועץ משפטי וזוכה באופן קבוע לאישור מנהל תקין מטעם משרד רשם העמותות. עמותת ידידי בית החולים מגייסת תרומות לבית החולים בארץ ובחו"ל.
התרומות מגיעות מיחידים, מקרנות ומארגונים ונעות בין שקלים בודדים למיליוני שקלים לתרומה. כמעט בכל פרויקט מתקיימת שותפות בין כספים פרטיים לכספים ממשלתיים למען פיתוח בית החולים. היסטורית מעורבת העמותה בפרויקטים רבים בבית החולים וכמעט שאין מחלקה או בניין ללא טביעת ידה.
התרומות יכולות להיות מופנות לפיתוח ובניית מבנים חדשים, או לרכישת ציוד. בין הפרויקטים הגדולים בשנים האחרונות ניתן למנות את בניין היחידה להדרכת הילד, בניין החניון ומרפאות החוץ. בניין היחידה לרפואה דחופה שהולך ומוקם (אמור להיפתח ביולי 1102) כולל תרומה גדולה של קהילות "שותפות 0002" והסוכנות היהודית באמצעות עמותת הידידים. מלחמת לבנון השנייה היוותה נקודת מפנה שבה מרכז תשומת הלב עבר לבית החולים המיוחד שעבר לעבוד מתחת לאדמה. תורמים מהארץ ומהעולם הגיעו לראות את הפלא המיוחד וקשרו עצמם עם עתיד בית החולים ואנשי הגליל המערבי.
שנת 1102 היא שנה שתכריע איך יראה בית החולים בשנים הבאות. זוהי שנה שאמורה לשאת את פרי כל מאמצי הגיוס של העמותה והגדרת היעדים המרכזיים של בית החולים. כרגע נמצאים בשלבי תכנון מתקדמים אגף הנשים והיולדות החדש שיהווה פריצת דרך משמעותית בטיפול בנשים ויביא לגליל המערבי סטנדרטים חדשים של טיפול ואשפוז וכן האגף הקרדיולוגי החדש שמוקם מעל המיון.
רעיה שטראוס בן-דרור, נשיאת הכבוד של עמותת ידידי בית החולים לגליל המערבי תרמה לאחרונה ביחד עם אחיה, מיכאל שטראוס, ציוד משוכלל ליחידת האלקטרופיזיולוגיה של בית החולים. הציוד כולל מערכת הדמיה תלת מימדית, מערכת לצריבה של הפרעות קצב ומערכת לניטור אלקטרופיזיולוגי. שווי התרומה מוערך בכחצי מיליון שקלים והיא מוקדשת להוריהם, הילדה וד"ר ריכרד שטראוס ז"ל.
"בית החולים לגליל המערבי נהריה מהווה נכס גדול וחשוב לגליל המערבי ולאזור הצפון כולו. בית החולים הינו מארג יוצא דופן של אנשים מקשת רחבה שכולם ביחד עובדים למען אותה מטרה מקודשת – לרפא אנשים ולהציל חיי אדם. בבית החולים נהריה מסורת ארוכת שנים של שיתוף ונתינה. אנו פועלים ללא לאות על מנת לסייע לבית החולים להיות חוד החנית בתחום הרפואה והמחקר הרפואי. נמשיך להיות אבן שואבת לרופאים טובים ונמשיך לחתור ולהוביל קדימה, על מנת להעניק את השירות הרפואי הטוב ביותר לכלל תושבי הצפון, תוך מתן יחס אנושי ושירות מן המיטב", אומרת שטראוס.
בביקור שערך צוות עיתון "מבט חדש" בחדר הצנתורים סיפר ד"ר שאול עטר על ציוד הדמיה תלת מימדית משוכלל, שנרכש ע"י העמותה דרך תרומה של רעייה שטראוס ומסייע בהצלת חיים. מהמכשור המשוכלל נהנים חולים רבים מהאזור, אשר לא צריכים לנסוע למקומות מרוחקים על מנת לקבל טיפול. פעולות מסובכות ומורכבות אשר לא ניתן היה לבצע בעבר, מתבצעות ברמת איכות ובטיחות גבוהה בבית החולים, ביניהם אולטרסאונד ללב שנעשה באמצעות מכשירי ניטור מיוחדים המאפשרים שמירה על איברים חיוניים בזמן הניתוח ומציבים את המחלקה בחזית הטכנולוגיה בארץ. ייחודה של העמותה, מסכם ד"ר עטר, הוא בכך שהיא מאפשרת להתפתח מעבר לקיים.
ד"ר שפיץ מנהל המחלקה לטיפול בילד ונרפולוגיה הסביר על חשיבותה. המחלקה המרהיבה ביופייה אשר עברה שיפוץ מסיבי בו לקחה חלק גם עמותת הידידים, היא היחידה מסוגה באזור ומקבלת ילדים מנתניה צפונה בגילאי 81-6. התנאים והטיפול האיכותי הניתנים במקום מרשימים למדי, אך כמות המיטות הקטנה אשר מקצה משרד הבריאות לא מאפשרת פעמים רבות לקלוט ילדים הנמצאים במצב קשה מאוד ועליהם לנדוד לאזור הדרום על מנת לקבל טיפול, בחלק מהמקרים, אף נשלחים הילדים לביתם עקב מחסור במקום גם שם.
בביקורנו במקום התרגשנו מהמחלקה שמותאמת לילדים ונערים צעירים ומנסה לספק להם כמה שיותר את הצרכים הרפואיים לצד חיבור לעולמם הטבעי. כשנאלצנו להקשיב לד"ר שמסביר למשפחה כי יאלצו לנסוע לנס ציונה כדי לטפל בילד קטן ומקסים, מה שוודאי יגרום לניתוק מהסביבה החברתית והמשפחתית וייאלץ את ההורים לשנות את חייהם, גם הרופא שכבר רגיל להסביר שאין מקום, נאלץ לקחת אוויר כדי לתאר את ההתמודדות הלא פשוטה, שלא לדבר על כמות הילדים שמחכים בהמתנה ארוכה, אותה המתנה קריטית שיכולה להפוך את חייהם.
ללא טיפול, סובלים הצעירים מבעיות פסיכוטיות שיכולות להתדרדר לעבריינות, כך שההזדמנות הטיפולית היא נקודת אל חזור. צוות המקום עושה עבודת קודש על מנת לטפל בילדים הנמצאים במצבים קשים בהם: היפראקטיביות, חרדות ועוד. ע"י לימודים בבית ספר, חוגים וטיפולים של מדריכים במקום, נמצאים הילדים בסוג של בועה המנתקת אותם מהמציאות היומיומית הקשה.
למרות שמטפלת המחלקה בכמות הילדים הגדולה ביותר בארץ, היא מופלית לרעה מבחינת התקציבים להם היא זוכה לעומת אזור המרכז ולא זוכה לתרומות כלל, מלבד התקציב השוטף והמימון של תוספת של %05 מהמיטות שלקח על עצמו בית החולים.
אם היה שלב בו חשבנו שאנחנו עוסקים בכתבה אופטימית על מסירות ונתניה של עמותה יוצאת דופן, הגיע הדכדוך דווקא על רקע תמונות שיצרו ילדי המחלקה. אמיר ירחי מצליח לעודד אותנו כשהוא מתאר את אנשי העמותה, אנשי קהילה, טובים ופשוטים, עמותה שהמאפיין אותה היא הפשטות שלה, לא עמותה שאנשיה מגיעים לכנסים בהליקופטרים, אלא אנשים מתוכנו. העמותה יוצאת אל הקהילה ועושה כל שביכולתה על מנת לעורר מודעות לטיפול האיכותי הקיים בבית החולים, זאת ע"י הרצאות של רופאי בית החולים ופעילויות חברתיות.